במשך 15 שנה אמרתי למטופלים עם טינטון "ללמוד לחיות עם זה". ואז ראיתי מה הצפצוף עושה למוח שלהם.
מחקר חדש קושר בין טינטון מתמשך לבין ירידה קוגניטיבית מואצת, ומסביר למה למכשירי רעש לבן, לגינקו ולטיפות אוזניים אף פעם לא היה סיכוי.
3,791 דירוגים
"צריך ללמוד לחיות עם זה."
גם אני אמרתי את המילים האלה.
מאות פעמים.
למאות מטופלים שישבו על אותו כיסא ושמעו את אותו משפט שלימדו אותי להגיד.
אמרתי אותן גם לעצמי.
אני עובדת עם מטופלים עם טינטון כבר יותר מ-15 שנה.
ובשנתיים האחרונות יש לי בעצמי זמזום חלש באוזן שמאל, שאף פעם לא נעלם לגמרי.
יש ימים שהוא נשאר ברקע.
ויש ימים שהוא ממלא את החדר ברגע שנהיה שקט.
אני ישנה עם מאוורר דולק. כבר די הרבה זמן.
לא עשיתי מזה עניין.
חשיפה מצטברת לרעש משנים של עבודה במרפאות, ואולי סתם גיל.
אמרתי לעצמי בדיוק מה שאמרתי למטופלים שלי: להתמודד עם זה, לכסות את זה ולהמשיך הלאה.
המלצתי על אפליקציות של רעש לבן.
אמרתי לאנשים לנסות גינקו.
כתבתי הפניות לטיפול הרגלה לטינטון.
זה היה הפרוטוקול. ככה לימדו אותי.
והלכתי לפיו, גם עם המטופלים שלי וגם עם עצמי.
ואז אחת המטופלות הוותיקות שלי, אישה שליוויתי במשך שנים, אובחנה עם דמנציה בשלב מוקדם.
הנוירולוג שלה שאל אותי כמה זמן היא חיה עם הצפצוף.
הוא שאל מה עשו כדי לטפל בזה.
כשסיפרתי לו מה עשינו (רעש לבן, הפניה לטיפול הרגלה שהיא אף פעם לא הגיעה אליו, וגינקו במשך חצי שנה), הוא אמר משהו שאני לא מצליחה לשכוח.
"הטינטון לא היה בעיה נפרדת. הוא היה אזהרה מוקדמת."
באותו לילה נסעתי הביתה כשהאוזן השמאלית שלי מזמזמת בשקט של האוטו, ובפעם הראשונה מזה שנתיים, הצליל הפחיד אותי.
באותו לילה פתחתי את המחקרים שהייתי צריכה לקרוא כבר לפני שנים.
בתוך האוזן הפנימית יש אלפי תאי שיער זעירים.
תחשבו עליהם כמו על רמקולים קטנטנים.
התפקיד שלהם הוא לקלוט צלילים מהעולם ולהשמיע אותם למוח בצורה נקייה.
כשהם עובדים כמו שצריך, האות ברור: שיחות, מוזיקה, הקול של הנכד מהצד השני של השולחן.
אבל הגוף מייצר מולקולות לא יציבות, רדיקלים חופשיים, כתוצר לוואי רגיל של פעולת השמיעה.
כשאנחנו צעירים, הגוף מפנה אותן מספיק מהר.
עם הגיל, או אחרי שנים של חשיפה לרעש או תרופות מסוימות, הן מצטברות מהר יותר ממה שהגוף מסוגל להתמודד איתו.
הן שוחקות את הדפנות של תאי השיער, פוגעות ביכולת שלהם לעבוד נכון ומעוררות דלקת שפוגעת בהם עוד יותר.
רמקולים שחוקים לא משתתקים.
הם משמיעים רחש.
זה הצפצוף.
תאי השיער שנפגעו לא מפסיקים להשמיע צלילים.
הם משמיעים צליל משובש: אותות מעוותים שהמוח קולט כזמזום, כטרטור, כצליל שאף פעם לא נכבה.
הרמקולים עדיין דולקים.
האות שעובר דרכם משובש.
קראתי את זה והרמתי את העיניים מהמחשב.
הזמזום באוזן השמאלית שלי לא היה רעש רקע.
זה היה רחש של תאים שנשחקים, ואני כיסיתי אותו עם מאוורר כל לילה במשך שנתיים, בזמן שהשחיקה המשיכה.
למה הצפצוף צריך להפחיד אתכם יותר מהרעש עצמו.
כשתאי השיער משדרים רחש מסביב לשעון, המוח צריך לעבוד שעות נוספות כדי לפענח את האות המעוות.
זה שואב בדיוק את אותם משאבים של המוח (קשב, זיכרון עבודה ויכולת תכנון) שנפגעים ראשונים בדמנציה.
הצפצוף גם הורס את השינה.
בכל לילה שהוא משאיר אתכם ערים או מוציא אתכם משינה עמוקה, המוח מפסיד את חלון הזמן שהוא צריך כדי לנקות את החלבונים הרעילים שקשורים לאלצהיימר.
היום כבר ידוע שנזק שמיעה שלא מטופל הוא אחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר לדמנציה, מאלה שאפשר לשנות.
גדול יותר מעישון.
גדול יותר מחוסר פעילות גופנית.
גדול יותר מסוכרת.
זה מה שהנוירולוג ניסה להגיד לי.
הצפצוף לא היה סתם מטרד בחיים של המטופלת שלי.
הוא התיש לה את המוח במשך שנים, בזמן שאני עזרתי לה לכסות את הרחש.
והשחיקה לא לוקחת הפסקה.
כל יום הרדיקלים החופשיים ממשיכים להצטבר, עוד תאי שיער נפגעים, עוד רחש נוצר, והווליום עולה.
בגלל זה לפני שנתיים הטינטון שלכם היה נסבל, והיום הרבה יותר קשה לחיות איתו.
חשבתי על המאוורר שלי, שדולק כל לילה.
חשבתי על הזמזום שלי, שהתחזק בחצי השנה האחרונה.
המשכתי לקרוא.
שום דבר שהמלצתי עליו אי פעם לא היה מסוגל לתקן את הרמקולים.
זה החלק שהכי טלטל אותי.
ישנתי עם מאוורר במשך שנתיים.
המאוורר משמיע צליל אחר מעל הרחש.
הוא לא עוצר את השחיקה שיוצרת אותו.
הנזק ממשיך מתחת, לא משנה אם אני שומעת את הרחש מעל המאוורר או לא.
לקחתי גינקו במשך ארבעה חודשים.
גינקו משפר את זרימת הדם לאוזן הפנימית. הוא שולח יותר חשמל לרמקולים.
אבל יותר חשמל לרמקולים שחוקים לא מתקן אותם.
התאים עדיין פגועים.
האות עדיין מעוות.
אצלי שום דבר לא השתנה.
וגם אצל המטופלים שהמלצתי להם עליו שום דבר לא השתנה.
טיפול הרגלה לטינטון עולה ₪7,000 ויותר, ומלמד את המוח להפסיק להגיב לרחש.
הרחש אף פעם לא נהיה שקט יותר.
השחיקה אף פעם לא נעצרת.
אבץ, B12, NAC, קו-אנזים Q10, מגנזיום, מלטונין. הכרתי מטופלים שניסו כל אחד מהם ולא הרגישו שום שינוי.
אף אחד מהם לא מגיע לתאים השחוקים שבתוך האוזן הפנימית בכמות שמשנה משהו.
הם מסתובבים במחזור הדם ולא מגיעים אף פעם לרמקולים.
כשקראתי את המחקרים באותו לילה, סוף סוף הבנתי את הדפוס.
כל מה שהמלצתי עליו אי פעם עוקף את הרחש: מכסה אותו, מתעלם ממנו, מתמודד איתו.
שום דבר שהמלצתי עליו אי פעם לא עוצר את השחיקה שיוצרת אותו.
אי אפשר לתקן רמקול שרוף בזה שמשמיעים מעליו מוזיקה או שולחים אליו יותר חשמל.
מתקנים אותו כשעוצרים את מה ששוחק אותו מלכתחילה.
התחלתי לחפש משהו שיכול לעשות את זה.
רכיב אחד חזר שוב ושוב.
אסטקסנטין.
חזק עד פי 6,000 מוויטמין C בנטרול רדיקלים חופשיים.
כמעט דילגתי עליו.
כבר 15 שנה מטופלים מביאים לי תוספים.
עוד נוגד חמצון, עוד הבטחה.
אבל אז קראתי מה מייחד דווקא אותו.
אסטקסנטין הוא אחד מנוגדי החמצון היחידים שהוכח שהם באמת מגיעים לרקמה של האוזן הפנימית אחרי נטילה כתוסף.
המבנה המולקולרי שלו מאפשר לו לחדור לאוזן הפנימית, להשתלב ישירות בדופן של תאי השיער ולשבת גם בשכבה של המים וגם בשכבה של השומן בו זמנית. ככה הוא מגן גם מבפנים וגם מבחוץ.
זה מה שעצר אותי.
לא נתון העוצמה.
העובדה שהוא מגיע לרמקולים.
כל דבר אחר שניסיתי או המלצתי עליו נשאר במחזור הדם ומקווה לעזור מרחוק.
אסטקסנטין נכנס לתוך התאים, בדיוק למקום שבו השחיקה קורית.
במחקרי מעבדה, תאי שיער מהאוזן הפנימית שטופלו באסטקסנטין שרדו בשיעור גבוה משמעותית כשנחשפו לאותם גורמים מזיקים שמעוררים טינטון אצל מטופלים אמיתיים.
התאים המוגנים החזיקו מעמד.
התאים הלא מוגנים הושמדו.
בניסוי בבני אדם, מבוגרים שלקחו 12 מיליגרם ביום דיווחו על ירידה מדידה בעוצמת הטינטון תוך ארבעה שבועות בלבד.
רציתי לנסות את זה עוד באותו לילה.
אבל קודם הייתי צריכה למצוא פורמולה שמתאימה למה שהמחקרים באמת השתמשו בו.
וזה התברר כבעיה בפני עצמה.
למה רוב האסטקסנטין על המדפים לא יעשה לכם כלום.
בדקתי בבתי מרקחת, באמזון ובחנויות טבע.
בכל מה שמצאתי היו אותן בעיות.
רוב המוצרים משתמשים באסטקסנטין סינתטי, שמיוצר במעבדה מחומרים פטרוכימיים.
מבנה מולקולרי אחר.
הוא לא מסוגל להשתלב בדפנות של תאי האוזן הפנימית כמו אסטקסנטין טבעי.
הוא צף בגוף בלי להיאחז במקום שבו נמצא הנזק.
המחקרים הקליניים משתמשים ב-12 מיליגרם.
רוב הבקבוקים על המדפים נותנים 4 עד 6.
זה ההבדל בין מינון טיפולי למינון לקישוט.
ואסטקסנטין מתמוסס בשומן.
הדפנות של התאים בנויות משומן.
בכמוסה יבשה אין שומן.
באבקה אין שומן.
סוכריית גומי היא סוכר וחומר מקפא.
הרכיב מגיע למעיים, לא מוצא שום שומן שיישא אותו, ועובר ישר החוצה בלי לגעת אפילו ברקמה של האוזן הפנימית.
אם ניסיתם אסטקסנטין בעבר ולא הרגשתם כלום, זה לא בגלל שאסטקסנטין לא עובד.
זה בגלל שהמוצר אף פעם לא הביא אותו למקום שהוא היה צריך להגיע אליו.
לא מצאתי אף פורמולה אחת שעומדת בכל שלושת הדברים.
ואז עמיתה סיפרה לי על REVORA אסטקסנטין.
REVORA אסטקסנטין.
אסטקסנטין טבעי ממיקרו-אצות שגדלות בבריכות פתוחות, ואף פעם לא מיוצר מחומרים פטרוכימיים.
מינון קליני מלא של 12 מיליגרם.
בכמוסה רכה על בסיס שמן, כך שלרכיב שמתמוסס בשומן יש סוף סוף שומן שיישא אותו דרך דפנות התאים ועד לרקמה של האוזן הפנימית.
כל השאר שניסיתי נשאר במחזור הדם.
זו הייתה הפורמולה הראשונה שראיתי שבנויה להגיע לרמקולים.
הזמנתי שקית לפני שהמלצתי עליה למישהו.
אחרי מה שקראתי על הקשר לדמנציה, ועם האוזן שלי מזמזמת כל לילה, לא התכוונתי לחכות.
אבל גם לא התכוונתי להגיד למטופל לנסות משהו שלא ניסיתי בעצמי.
קודם ניסיתי על עצמי.
כמוסה אחת ביום עם ארוחת הבוקר.
לא ציפיתי לכלום.
גינקו לא עשה כלום.
כל תוסף אחר שניסיתי לאורך השנים לא עשה כלום.
אמרתי לעצמי שאתן לזה 60 יום ואעקוב אחרי מה שקורה.
שבוע 1 - הזמזום נשאר אותו דבר.
אבל ישנתי כמעט שש שעות בלי להתעורר.
בדרך כלל אני מתעוררת ב-2 או ב-3 לפנות בוקר ושוכבת עם המאוורר דולק והזמזום מתחתיו, ומחכה להירדם שוב.
באותו שבוע זה קרה פעם אחת במקום ארבע או חמש.
לא התלהבתי.
ראיתי מטופלים משכנעים את עצמם שתוסף עובד, רק כי הם רוצים שהוא יעבוד.
אמרתי לעצמי שזה יכול להיות צירוף מקרים והמשכתי.
שבוע 3 - קמתי בוקר אחד, הכנתי קפה, התיישבתי ליד שולחן המטבח, ופתאום הבנתי שעוד לא שמתי לב לזמזום.
הוא עדיין היה שם כשהקשבתי לו.
אבל הוא לא היה הדבר הראשון שהרגשתי כשפקחתי את העיניים, כמו בדרך כלל.
זה לא קרה אף פעם בשנתיים האלה.
עדיין לא סיפרתי לאף אחד.
שבוע 5 - בעלי שאל אותי למה הפסקתי להדליק את המאוורר בלילה.
בהיתי בו.
לא שמתי לב שהפסקתי.
הזמזום עדיין היה שם אם התרכזתי בו בחדר שקט, אבל הוא ירד מספיק כדי שאירדם בלי צורך לכסות אותו.
במשך שנתיים, בלי מאוורר לא היה לילה.
והפסקתי להדליק אותו בלי לשים לב בכלל.
זה היה הרגע שבו האמנתי.
הוא אמר שאני נראית פחות מתוחה בערבים.
הוא אמר שהפסקתי להצמיד את כף היד לאוזן שמאל כשהבית נהיה שקט.
לא ידעתי שאני עושה את זה. הוא ידע.
שבוע 7 - ישבתי בחדר שקט וקראתי.
ופתאום הבנתי שאני יושבת בחדר שקט וקוראת.
חצי שנה קודם זה היה בלתי אפשרי.
השקט היה מגביר את הזמזום.
עכשיו הרחש דעך מספיק כדי שאוכל להתרכז בדף ולא בצליל.
חשבתי על המילים של הנוירולוג.
חשבתי על המטופלת שלי.
חשבתי על מה שהיה יכול לקרות למוח שלי אם הייתי ממשיכה עוד חמש שנים לכסות את הרחש עם מאוורר, במקום לטפל בשחיקה שיוצרת אותו.
בשבוע שאחרי הבאתי את המחקרים לעמיתה.
היא קראה עשר דקות.
הסתכלה עליי.
הסתכלה על השקית של REVORA שעל השולחן שלי.
"כמה זמן את לוקחת את זה?"
שבעה שבועות.
"והזמזום?"
עדיין שם אם אני מקשיבה לו.
אבל אני ישנה בלי המאוורר.
הפסקתי להתעורר ב-2 בלילה.
אני יכולה לשבת בחדר שקט.
היא שתקה רגע.
ואז אמרה: "תשלחי לי את המחקרים."
באותו ערב היא הזמינה שקית.
יש לה צפצוף באוזן ימין כבר שלוש שנים.
מרגלית. בת 58. צפצוף קבוע כבר שלוש שנים.
שני רופאי אף-אוזן-גרון. שניהם אמרו לה ללמוד לחיות עם זה.
אף אחד לא הסביר לה למה יש לה רעש באוזניים.
אף אחד לא הזהיר אותה מה הצפצוף עלול לעשות למוח שלה, בזמן שהיא הפעילה מכשיר רעש לבן כל לילה כדי להצליח לישון למרות הצפצוף.
התחלתי לתת לה REVORA. כמוסה אחת ביום עם ארוחה.
שבוע 1 - שום שינוי בצפצוף.
אבל היא ישנה חמש שעות רצופות בפעם הראשונה מזה חודשים.
לפני כן היא התעוררה שלוש-ארבע פעמים בלילה.
בשבוע הראשון היא התעוררה פעם אחת.
שבוע 3 - היא אמרה שהצפצוף ירד.
כשהתחלנו היא דירגה אותו 7 מתוך 10.
עכשיו היא נתנה לו 4.
היא הצליחה לעקוב אחרי שיחה בלי לאבד את החוט.
היא הצליחה לקרוא פרק בלי לחזור שוב ושוב על אותה פסקה.
שבוע 4 - היא אמרה משהו שאני שומעת היום ממטופלים כל הזמן: "זה לא נעלם. אבל זה שקט מספיק. ישנתי לילה שלם בפעם הראשונה מזה שנתיים."
שבוע 8 - בעלה שם לב לפניה.
הוא שאל למה היא הפסיקה לישון עם המאוורר.
היא לא שמה לב שהפסיקה.
ימי ההתפרצות שלה ירדו משלושה-ארבעה בשבוע לאחד או שניים כל כמה שבועות.
אחרי מרגלית המלצתי על REVORA גם למטופלים אחרים.
אותו דפוס חזר שוב ושוב.
קודם השינה השתפרה.
אחר כך העוצמה ירדה.
אחר כך ימי ההתפרצות התרווחו.
ואז מישהו מהמשפחה שם לב לשינוי עוד לפני שהם עצמם סיפרו.
הרחש התפוגג.
הרמקולים התייצבו.
סוף סוף הגענו לתאים שמייצרים את הרעש, במקום לכסות את הצליל שהם משמיעים.
אילנה מ.
"שני רופאי אף-אוזן-גרון אמרו לי ללמוד לחיות עם זה. אף אחד לא הסביר לי אף פעם למה הצפצוף קורה. אחרי 6 שבועות עם REVORA העוצמה ירדה מספיק כדי שאצליח להירדם בלי מכשיר הרעש שלי, בפעם הראשונה מזה שלוש שנים. בכיתי."
דבורה ש.
"בעלי כל הזמן שאל אותי למה אני נראית 'רגועה יותר'. לא הבנתי כמה הצפצוף הזין לי את החרדה עד שהוא נהיה שקט יותר. אני ישנה שוב לילות שלמים. זה באמת עובד."
רוני ט.
"ניסיתי גינקו. ניסיתי אבץ. ניסיתי שתי תערובות שונות 'להקלה בטינטון' מאמזון. שום דבר לא עשה שינוי. REVORA הוא הדבר הראשון שבאמת הרגשתי איתו הבדל. הצפצוף לא נעלם, אבל עכשיו אפשר לחיות איתו. אני יכול לחשוב שוב."
מגיע לכם לדעת שיש דרך אחרת.
במשך 15 שנה עזרתי למטופלים לכסות את הרחש.
רעש לבן כדי להשמיע משהו מעליו.
גינקו כדי לדחוף אליו יותר חשמל.
טיפול הרגלה כדי ללמד את המוח להפסיק להגיב אליו.
ואת הרחש שלי כיסיתי בדיוק באותה דרך: ישנתי עם מאוורר בזמן שהשחיקה המשיכה מתחת.
לעולם לא אדע אם משהו היה נראה אחרת אצל המטופלת שחלתה בדמנציה.
אבל לעולם לא אשלח עוד אדם הביתה עם אפליקציה של רעש לבן ושום דבר מעבר לזה.
אם אתם ערים ב-2 בלילה עם מכשיר רעש לבן שכבר מזמן הפסיק להספיק.
אם הצפצוף חזק יותר השנה ממה שהיה בשנה שעברה.
אם יש לכם ארון תרופות מלא בתוספים שלא עשו כלום, ואתם לא מבינים למה.
אם יש לכם את הפחד השקט שהצפצוף עושה משהו למוח שלכם ואף אחד לא מדבר על זה, אתם יכולים לנסות את REVORA בלי שום סיכון.
יש להם אחריות להחזר כספי מלא למשך 90 יום.
אם הצפצוף לא נרגע, אם השינה לא משתפרת, אם לא ראיתם שום הבדל תוך 90 יום, אתם לא משלמים כלום.
רוב המטופלים שלי שראו שיפור אמיתי התחייבו לפחות לשלושה חודשים.
זה הזמן שהאסטקסנטין צריך כדי להצטבר ברקמה של האוזן הפנימית ולתת לתאי השיער להתייצב.
האחריות מכסה את כל התקופה הזאת. שלושת החודשים האלה לא עולים לכם כלום אם שום דבר לא משתנה.
בדקו זמינות
ככה זה נראה כשלוקחים כמוסה אחת של REVORA כל בוקר עם ארוחה.
בדרך כלל השינה משתפרת קודם, תוך שבוע-שבועיים.
העומס החמצוני על תאי האוזן הפנימית מתחיל לרדת, האות המעוות נהיה קצת פחות חזק, והמוח מפסיק להילחם בו ב-2 בלילה.
הצפצוף נרגע בהדרגה בשבועות שאחרי.
רוב המטופלים שלי מתארים את זה כמו מרגלית: העוצמה יורדת ממשהו שאי אפשר להתעלם ממנו למשהו שאפשר לחיות לידו.
אתם שוב עוקבים אחרי שיחות.
אתם קוראים בלי לחזור על כל פסקה.
אתם יושבים בחדר שקט ומגלים שהצפצוף רך יותר ממה שהיה לפני חודש.
גם החרדה נרגעת, כי הגורם הפיזי שמאחוריה נהיה שקט יותר.
כשהצפצוף יורד, גם הלחץ שניזון ממנו יורד איתו.
ובתור הבא אצל רופא האף-אוזן-גרון, זה שכבר שנים אומר לכם "אין מה לעשות", משהו משתנה.
אתם מספרים לו מה השתנה.
הוא עוצר.
הוא מסתכל בתיק הרפואי שלכם.
ובפעם הראשונה, המילה שהוא משתמש בה היא לא "להתמודד".
כמוסה אחת ביום עם ארוחת הבוקר. זה כל הפרוטוקול.
REVORA הוא מותג ישראלי קטן ועצמאי.
הם מסרבים להשתמש באסטקסנטין סינתטי או להוריד את המינון כדי לחסוך, ולכן הם לא יכולים לייצר בכמויות ענק.
המלאי נגמר להם כל הזמן.
המלאי האחרון שהגיע נגמר תוך חמישה ימים.
כרגע יש מבצע.
2 שקיות + 1 מתנה, שמכסות את כל התקופה שבה הרקמה של האוזן הפנימית באמת מתייצבת.
בדקו זמינותאם אתם מתמודדים עם:
צפצוף, זמזום או שריקה קבועים שלא נותנים לכם רגע של שקט.
שינה שנהרסת בגלל צליל שאף אחד אחר לא שומע.
מכשיר רעש לבן שעובד כל הלילה וכבר מזמן הפסיק להספיק.
ימי התפרצות שמבטלים לכם תוכניות ומשאירים אתכם יושבים בחדר חשוך.
תוספים שלא עשו כלום, ואף אחד שידע להסביר למה.
רופא אף-אוזן-גרון שאמר לכם "ללמוד לחיות עם זה" וסגר את הדלת.
חרדה שלא הייתה לכם לפני שהצפצוף התחיל.
הפחד השקט שהצפצוף עושה משהו למוח שלכם ואף אחד לא מדבר על זה.
תנו לזה 90 יום.
עקבו אחרי השינה.
שימו לב לעוצמה.
בדקו אם ימי ההתפרצות מתרווחים.
תראו אם החרדה נרגעת.
לכו לתור הבא שלכם.
אם שום דבר לא משתנה, תקבלו את הכסף בחזרה.
אבל אם הצפצוף נרגע, אם אתם ישנים לילה שלם בפעם הראשונה מזה שנים, אם האימה שמצטברת כל ערב מתחילה להתפוגג, תבינו למה היום אני מנהלת שיחה אחרת לגמרי עם כל מטופל עם טינטון שמתיישב על הכיסא מולי.
שיחה שלא נשמעת בכלל כמו המשפט שלימדו אותי להגיד.
הרמקולים אף פעם לא היו אבודים.
פשוט אף פעם לא נתנו לכם את הדבר היחיד שעוצר את השחיקה.
המלאי נגמר להם באופן קבוע.
לחצו על "בדקו זמינות" כדי לראות אם נשאר מלאי.
בדקו זמינות
עדכון: נכון ל-11/10/2026, הביקוש לאסטקסנטין זינק והמלאי נחטף מהמדפים. הזמינו עכשיו וקבלו 2+1 מתנה. לזמן מוגבל בלבד
המבצע לזמן מוגבל מבוקש מאוד והמלאי ממשיך להיגמר.
שריינו את ההזמנה כל עוד אפשר וקבלו עד 60% הנחה + משלוח חינם לכל הארץ
שימו לב: המבצע הזה לא זמין באמזון או באיביי.
90 יום החזר כספי מלאתשלום בטוח ומאובטחהחזרות בלי כאב ראשמשלוח מהירסוף סוף הקלה מהירה מטינטון
12,000+ לקוחות כבר סומכים עלינו
4.8 מתוך 55.05.04.85.0
מישהו ניסה את זה לטינטון? רופא האף-אוזן-גרון שלי אמר לי לקנות מכשיר רעש לבן וזהו. 😔
4
כן! אני לוקח את זה כבר בערך 7 שבועות. הצפצוף לא נעלם, אבל אני שוב ישן לילות שלמים. פעם ראשונה מזה יותר משנה. אל תוותרו. לקח לי בערך 3 שבועות לשים לב למשהו.
7
זו הפעם הראשונה שמישהו מסביר למה האוזניים שלי מצפצפות. אף אחד.. לא האף-אוזן-גרון ולא רופא המשפחה, אף פעם לא דיבר על נזק מחמצון או על נזק לתאי השיער. רק אמרו "ללמוד לחיות עם זה". הזמנתי את החבילה של 3 שקיות. מתפללת שזה יהיה הפתרון.
7
ניסיתי גינקו 4 חודשים. ניסיתי תוסף לטינטון מאמזון עם 8 רכיבים שאני לא יודע איך לבטא. כלום. אשתי מצאה את REVORA ובכנות ניסיתי רק בגלל האחריות. אני בשבוע 5 עכשיו וזה הרבה יותר שקט. לא נעלם. אבל שקט יותר. מבחינתי זה מספיק.
6
אוי, החלק על הדמנציה הפחיד אותי. יש לי צפצוף כבר 6 שנים ואף אחד לא אמר לי אף פעם שזה יכול להשפיע על המוח. הרגע הזמנתי. תודה על הכתבה.
9
לקחתי גינקו ואבץ כמעט שנה. לא הרגשתי כלום. הכתבה הזאת סוף סוף הסבירה למה, הם אף פעם לא באמת מגיעים לאוזן הפנימית. שלושה שבועות על REVORA ואני ישן טוב יותר ממה שישנתי בשנתיים האחרונות.
11הצהרה רפואית ובריאותית: המידע והתוכן בדף זה, או בכל חומר מקושר, אינם מיועדים לשמש ייעוץ רפואי ואין לראות בהם ייעוץ כזה, והמידע אינו תחליף לידע או לטיפול רפואי מקצועי.
אם לכם או לכל אדם אחר יש בעיה רפואית, התייעצו עם הרופא שלכם או פנו לטיפול רפואי מקצועי אחר. לעולם אל תתעלמו מייעוץ רפואי מקצועי ואל תדחו אותו בגלל משהו שקראתם בדף זה או בחומר מקושר. אם אתם חושבים שאתם במצב חירום רפואי, פנו מיד לרופא או חייגו למד"א 101.
© 2026 כל הזכויות שמורות. מדיניות פרטיות - תנאי שימוש